כשאני הגעתי לכיתה א' אני מאוד התרגשתי מזה, וכשגיליתי שיש לי חונך שישחק איתי ויראה את בית הספר אני ממש הופתעתי ושמחתי.
היה לי משש כיף עם החונך שהיה לי, ועכשיו כשאני בכיתה ו' אני מרגישה שאני מחזירה משהו שנתנו לי לפני 6 שנים.
טוב כמובן שאני לא מחזירה למי שעזר לי אבל אני מחזירה
לקטנים יותר וזה גם חשוב.
כמובן שעם החונכת היה מאוד כיף (היה לי יותר כיף כחניכה)
ממש אני למדתי על הילדה ועזרתי לה להכיר את בית הספר וחברים חדשים בכיתה ובשכבה וילדים מהכיתה שלי וגם למדתי על עצמי כילדה כיום וכילדה בכיתה א' פעם.
אחרי זמן מה זה נמאס להיות חונך כי הילדה הזו (ונראה לי שכל הילדות האחרות בשכבת א') רצתה תמיד לשחק קלאס אבל, ההרגשה שנתת עשיתי עזרתי בדבר נפלא שכזה ועזרתה למשהו זו הרגשה נפלא אין כמו זה ואני חושבת שבביתי ספר שלא עושים את זה צריך לעשות ולתת בכל הדרכים האפשריות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה